18/05/2026
אתמול חגגתי יום הולדת, ופתאום בתוך כל הטירוף של השנה הזאת עצרתי רגע להבין כמה עברתי, וכמה גדלתי בדרך.
זו הייתה שנה של קצוות. שנה של עליות וירידות, של חוסר ודאות, של פחדים לצד התחלות חדשות, של עומס אינסופי אבל גם של סיפוק אמיתי.
הייתה מלחמה, הייתה תקופה שבה נתקעתי בחו״ל בזמן שכל המדינה בוערת מדאגה, הייתה חזרה למציאות ישראלית לא פשוטה בכלל, והיו גם לא מעט רגעים שבהם הייתי צריך לבחור מחדש ביציבות, בשפיות ובאמונה שלי בעצמי.
גם המעבר המהיר לבית חדש הגיע מתוך צורך להרגיש בטוח יותר, מוגן יותר, להתחיל מחדש במקום שייתן לי שקט. והאמת? בתוך כל הבלאגן הזה הצלחתי לבנות לעצמי בית. לא רק קירות מקום שמרגיש שלי.
ובתוך כל זה, המשכתי.
המשכתי להוביל, ללמד, ליצור, לבשל, לחלום.
הצלחתי לעמוד בעומס של העבודה, של הלימודים, של המבחנים, של האחריות האינסופית. לא תמיד בצורה מושלמת, לא תמיד בלי להתעייף, אבל עם הרבה לב ועם רצון אמיתי להתקדם.
אני מסתכל על השנה הזאת ומבין כמה השתניתי.
למדתי שלא הכול חייב להיות סגור וברור כדי להמשיך קדימה.
למדתי שגם בתוך תקופות לא יציבות אפשר לצמוח.
למדתי לשחרר דברים שפעם היו מנהלים אותי, ולפנות מקום לאנשים טובים, להזדמנויות חדשות ולשקט פנימי.
והיו גם רגעים יפים באמת רגעים של תלמידים שריגשו אותי, של אנשים שעטפו אותי באהבה, של חברים שלא הפסיקו להיות שם, של הודעות קטנות שעשו לי לב ענק, ושל תחושת משמעות שאני מרגיש יותר ויותר בכל מה שאני עושה.
אני מאחל לעצמי להמשיך להתפתח ולגדול.
להמשיך ליצור חוויות, זיכרונות וטעמים שמחברים בין אנשים.
להמשיך להקיף את עצמי באנשים מיוחדים, אמיתיים וטובים.
ולזכור שגם רגעים של לבד הם לא בדידות לפעמים הם בדיוק המקום שבו הנפש נחה ומתמלאת מחדש.
אני רוצה להמשיך למצוא איזון.
בין עבודה לחיים.
בין שאיפות למנוחה.
בין לתת לאחרים לבין לא לשכוח גם את עצמי בדרך.
ואולי הדבר הכי חשוב שלמדתי השנה זה שלא חייבים לחכות שהכול יהיה מושלם כדי להיות מאושרים.
לפעמים האושר נמצא דווקא בתוך הדרך, בתוך הבלגן, בתוך העייפות, בתוך הארוחות סביב שולחן, בתוך הצחוק עם אנשים אהובים, ובתוך הידיעה שגם אחרי שנה מטורפת… עדיין נשאר בי רצון ענק לחיות, ליצור, לאהוב ולהמשיך קדימה.
אז תודה לכל מי שהיה חלק מהשנה הזאת שלי.
ותודה גם לעצמי, שלא ויתרתי. ❤️
