12/05/2026
For those of you who are new here you may not know that a mere few years ago my career path was as a registered nurse in an internal medicine unit.
Work was adrenaline fueled the energy on the ward was infectious (as were the diseases) and I couldn’t really see any other bigger picture than my shift schedule.
The past few years in Israel changed everything suddenly my home was fueled by adrenaline too, life went into limbo, nothing and no one was certain or steady or could promise to be there for tomorrow if tomorrow actually came. I decided to leave bedside nursing, to change what I heal.
I chose my family, my son and to try and save Sam’s dream incase everything else he knew came crashing down.
That’s really when this instagram account began when “his dream” became ours.
So as I finish my last semester in Viticulture and Eonology studies I’m having a little nostalgia about where life has taken me.
למי שחדש כאן, אולי אינכם יודעים שלפני רק כמה שנים הקריירה שלי הייתה כאחות מוסמכת במחלקה לרפואה פנימית.
העבודה הייתה מלאה באדרנלין, האנרגיה במחלקה הייתה מדבקת (וכך גם המחלות), ולא באמת הצלחתי לראות תמונה גדולה יותר מעבר לסידור המשמרות שלי.
השנים האחרונות בישראל שינו הכול. פתאום גם הבית שלי היה מונע מאדרנלין, החיים נכנסו ללימבו, שום דבר ואף אחד לא היו בטוחים או יציבים, ואף אחד לא יכול היה להבטיח שיהיה כאן מחר אם בכלל יגיע מחר.
החלטתי לעזוב את הסיעוד, לשנות את מה שאני מרפאה.
בחרתי במשפחה שלי, בילד שלי, ובניסיון להציל את החלום של סם למקרה שכל מה שהוא הכיר יתמוטט.
וזה באמת הרגע שבו חשבון האינסטגרם הזה התחיל, כשה“חלום שלו” הפך לחלום שלנו.
אז כשאני מסיימת את הסמסטר האחרון שלי בלימודי כורמות וייננות מרגישה קצת נוסטלגיה על הדרך שאליה החיים לקחו אותי.
#אוהביהעםוהארץ
