24/08/2023
"עוד עשר דקות הולכים הביתה"
כך חבר אמא לילדיו שהיו אצלנו בביקור. הוא היה צריך ללכת לאסוף ילדה נוספת שלו מאיזה מקום.
ידעתי, איך ששמעתי אותו מסיים את המשפט, שבעוד 10 דקות הם לא ילכו.
ואם אני ידעתי, אז גם הילדים שלו ידעו.
איך ידעתי? כי היה פער בין המשפט הכביכול החלטי ומוגבל בזמן לטונציה הלא החלטית שנשמעה מאחוריו, ולמעשים שבאו אחרי המשפט.
הוא המשיך לשבת איתי. לא נראה כמי שעומד ללכת בקרוב. לא עזר להם לקפל את עצמם לקראת עזיבה.
אחרי 10 דק' אמר שהולכים והם אמרו לא חד משמעי. אז הוא, טוב עוד 5 דק' וזהו.
כעבור 5 דק' קם, החל להתארגן ואמר לילדים שהולכים.
ובדיוק מה שתיארתי שיקרה קרה. הם התעלמו. הוא אמר שוב "יאללה, אמרנו 10 דק' הולכים". הם המשיכו להתעלם או אמרו "לא הולכים".
ואז התחיל ויכוח שנמשך זמן מה שבו האבא התחנן לילדים לקום ולהפסיק את המשחק. הוא כבר היה לחוץ בזמן. גם זה לא עזר. זה נגמר בזה שהוא נאלץ להשתמש בכוח כדי לקחת את אחד מהילדים אל מחוץ לבית.
היה לי ברור בדיוק מה השתבש. כשהוא אמר להם שהם הולכים עוד 10 דק' הוא לא היה לגמרי בהתכווננות לכך. ואז האמירה שלו נשמעה הססנית. לא החלטית. בטח לא אסרטיבית.
כשאנחנו לא בטוחים במה שאנחנו אומרים הילדים מזהים את זה ושם המקום שהם מתחילים לבחון גבולות.
יש כמה דברים שהיו יכולים לגרום לסיטואציה להראות אחרת. הנה שתי אופציות:
1. הוא היה יכול לשאול אותם כמה זמן הם עוד רוצים להמשיך לשחק ובכך לשתף אותם בהחלטה שתתקבל יחד. החלטה שמתקבלת יחד יכולה לגרום לילדים להרגיש שמתחשבים בצרכים שלהם וכך הדרך לשיתוף פעולה היא קלה יותר.
2. הוא היה יכול להתחיל ליצור תנועה לקראת עזיבה. לארגן הכל, לעזור להם לסדר, לנעול להם נעליים. ואז היה פשוט יותר לעזוב כשהמשחק כבר נגמר והם לא שקועים בו במלוא תשומת לבם.
בתוך הסיטואציה עצמה, שהמתח כבר היה בשיאו גם היו דברים שיכלו להיעשות אחרת וכל הסיפור היה נגמר רגוע יותר. אבל זה לפוסט אחר.
כשאנחנו מעבירים לילדים.ות שלנו מסר, כל מסר, כדאי שנברר בינינו לבין עצמנו כמה אנחנו מאמינים במה שאנחנו אומרים וכמה אנחנו מסוגלים לעמוד מאחורי מה שאמרנו. וכשנשמיע את המסר הוא צריך יהיה להיאמר בצורה בהירה והחלטית. שלא משתמעת לשתי פנים. ללא יותר מידי הסברים. פשוט ולעניין.
באופן הזה אנחנו גם מהווים עבור ילדינו מודלינג.
כשהילדים צעירים אנחנו האורים ותומים שלהם, הם לומדים איך להתנהל בעולם דרך חיקוי והתנסות, אם אנחנו נעניק להם מודלינג שמראה שאנחנו קשובים לעצמנו ופועלים מתוך ההקשבה הזאת אז גם הם ילמדו לפעול באותו האופן. אני לא רוצים ילדים מרצים או צייתנים, אלא ילדים חושבים ומרגישים שפועלים באופן שמרגיש להם נעים ונכון. אבל גם באופן שרואה את האחר ורגיש לצרכיו.
יש כלים שאפשר לרכוש כדי לעבוד על היכולת הזאת שלנו. להיות החלטיים. להקשיב לעצמנו. לדייק מסרים.
אחד הכלים האלה נלמד אצלי בסדנת ההורות הקרובה בספטמבר.
רוצים פרטים נוספים? כנסו לתגובה הראשונה.
#חינוךטבעיבגובההעיניים
