04/03/2024
תעלומת שוקולד מסתורית
מספרת
שנעלמה מכאן קשקשנית שוקולד
בלתי מתפשרת
האמנם?
כן
ולא.
לתעלומה יש קצת הסברים
או יותר נכון סיפור שנתווה בזו העת..
והאמת
כמו המציאות הלא מציאותית שעופפת אותנו.
חלמתי לראות מקרוב איזה אדם
שמתעסק במה שמרתק אותי יותר מהכל.
אדם שחי
נושם
בועט
ו- מעיף שקיות זילוף מלאות שוקולד מסביבו [כן כן על כולם ולא תמיד מחום אהבה ושמחה]
האדם הזה שעושה קסמים.
פורץ מחסומים.
שובר קירות [ליטרלי], מאבק אותם באינספור ריסוסי חמאת קקאו בכל גווני הצבע שלא ידעו בעצמם שהם קיימים
ומתהלך בין טמפרור, עיסוי, שיוף, ליטוש, גיזום, יציקה והרכבה של שוקולד
של פסלים, קינוחים, ומייצגי על - שלעולם לא היינו מדמיינים את גודלם או מורכבותם
מדברת על השף
- אמאורי גישון - Amaury Guichon.
זה שכנראה, כנראה יצא לכל אחד מכם להיתקל באחד מסרטוני השוקולד הביזאריים-פסיכדליים שלו מרכיב איזו שימפנזה/דובי/זכוכיות קינוח/טייגר/בובת בלון בגודל קניון…
ההחלטה להגיע אליו התקבלה כנראה מזמן.
רק לא באמת עיכלתי את זה עם עצמי. אבל הבנתי שלא אוכל ל״המשיך״ עד אשר אלך לנסות לפחות להבין מה קורה ״מאחורי הקלעים שלו״. להציץ קצת על התהליכים, הדרך, הטכניקות או לפחות קמצוץ מזערי שבהם.
ההחלטה הזו גררה לא מעט שינויים.
אבל ידעתי איך להפיל אותה ולקבע אותה.
בתחילה, ניסיתי להבין אם יש קורסים קצרים, משהו ״קליל״ משהו לגעת ולברוח.. אבל הבנתי שלא. אין קיצור דרך אליו. למעט הקורס המקיף של כל קורס הפטיסרי המקיף שלו של 10 שבועות.
ואז שאלתי: ״אז איך את עושה את זה מיכל. באמצע עבודה חדשה, שנהייתה כל כך משמעותית ובווליום גבוהה. פרויקט פודקאסט, פיסולים שכולם באמצע..״
״ככה פשוט להירשם?״
ו . . .
נרשמתי.
אחרי שנרשמתי.
קניתי כרטיס טיסה.
כן. בניתי וביררתי מה ואיפה לעז*^%$₪ # ינשים וחיים וכמה עולה כל היופי-טופי-בילבי-דופי..
והבנתי שאלו פרטים שוליים כי זה לא משהו שבאמת יכולה לוותר עליו.
אז ארזתי, הרבה מאוד מהחלקים והתקופות בחיים, ועליתי על טיסה מכאן
רחוק. לא לא כאן ליד בצרפת.. או ברודוס או בקפריסין..
פא*ינג:
וגאס…..
מרחק מהמשפחה, ממשפחת החברים ומהמשפחה הקטנה שלי.
ומתי?
כן. 06 באוקטובר.
וככה נחתתי ליום הראשון עם השף הכי טוב בעולם.
כשהבית בוער. במרחק מאות אלפי קילומטרים והלב. לא מבין מה קורה לו בכלל.
אשתף.
שעכשיו ממש
עכשיו -
*אני עדיין כאן*.
עם השף הכי טוב בעולם. ואין מילים שיוכלו לתאר אותו כי הוא באמת תופעה יחידה במינה.
וקל זה לא.
אבל כמה הבנה במה חשוב ויקר בחיים -
גם מי שרחוק מאוד פיזית..
וקרוב ומתקרב מאוד בכל רגע ביום (ברמה שגם אותה לא ניתן להסביר).
וגם ההבנה של מה מרגש ומפעים את הלב של הילדה הקטנה שכאילו מגלה עולם שלם שלא מאמינה שנגלה לעינייה.
ורוצה להשתעשע בו בעצמה.
ומאמינה שזה יקרה.
בינתיים
דש מדרקון שוקולדי שעדין יש לי שאריות חמאת קקאו אדמה באף בגללו.
…
See you Later.. 💜